• Instagram - Grey Circle
  • Facebook - Grey Circle

הסיפור שמאחורי הספר
רפאל שואל

רפאל שואל, ספר הילדים הראשון שכתבתי וציירתי יצא לאור!
אני מזמינה אתכם לקרוא על תהליך היצירה של הספר - הרעיונות שמאחורי אפיון הדמויות, המחשבות וההרהורים שמאחורי ומלפני ומצדדי,
אחת - שתיים - שלוש!

2.

דמות האם בסיפור

רציתי שהאמא בסיפור תהיה גבוהה וקצת מגושמת. מצחיקה וחיננית. כמוני! נגיד. פעם בחנויות בגדים למשל, היה מביך אותי לפגוש את זרועותי ורגלי מבצבצות. הייתי מרגישה מגוחכת, קצת לא שייכת, ערער אותי. הייתי מביטה במראה ותוהה: מי את, יצור ארך גפיים?? עכשיו זה מצחיק אותי.

באופן כללי אני חושבת שהיום אני יותר נחמדה אל עצמי ממה שהייתי פעם וזה פרט שבאמת היה לי חשוב בספר הזה - לחמול את האימא. שאני, שאנחנו.

 

באשר לתסרוקת - זו החביבה עלי. גם כי השיער האסוף לא נתפס לי בשום דבר, וב"דבר" אני מתכוונת בעיקר לנעמי, בתי בת השנתיים, וגם כי הסידור הזה אינו מצריך הסתרקות - שהיא פעולה אכזרית שאין כמותה. כשאני לא מסתרקת אני חשה עצמי פרועה וחתרנית! אותי אי אפשר ליישר, רבותי! נגיד.
 

ההשראה לחולצה הזאת שהקונפטי מרחף ממנה הלאה באה מחולצה שאיתי כבר כמה שנים ואפילו שהיא בלויה איני מצליחה לזרקה. בילדותי בתל אביב גרתי עם הורי בדירה שכורה ברחוב חשמונאים ליד רחוב קינג ג'ורג', או "המלך קינג ג'ורג'", כפי שאני אוהבת לכנותו בעילגית מדוברת. הדירה היתה שייכת לחברים צרפתים של הורי והם השאירו באחד החדרים ארון עץ ישן ובו מצעים ובגדים עם ריחות מארץ אחרת.

דגתי לי משם חולצה לבנה ארוכת שרוולים מעוטרת בכתמים שחורים. מאוד אהבתי את החולצה הדלמתית בעלת הבד המלטף ולבשתי אותה לא מעט עד שנתבלתה והפכה לחולצת פיג'מה. כל פעם שעשיתי סדר בארון הבגדים חשבתי להפטר ממנה וליבי לא נתן לי. עכשיו אני יודעת למה.

וככה זכרון ילדות בשחור לבן קיבל צבע וחיים משלו. משלי.

4.

חתול כתום

הו, אלישע חתולי, מחמדי הכתום, אייכה?
חתול היה לי ושמו אלישע. גבוה וכתום ודברן גדול והוא ליווה אותי שנים. הייתי כבת עשרים ושלוש כאשר אביגיל חברתי אספה אותו מן הרחוב אל ביתה. אורי, השותף שלה היה אלרגי לחתולים וכך מצא אלישע את דרכו אלי ואל השותף האלרגני שלי שגם שמו היה אורי!

זכיתי. אני זוכרת את המפגש הראשון שלנו: כיצד זחלתי לקראתו ויללתי לעומתו והוא השיב לי ביללות כתומות ואט-אט התקרב אלי. (אני מדברת על החתול, כן?)

לגדל חיה זה תענוג שאין כמותו: חתול, כלב, חרדון, ארנב, זחלי משי- ובלבד שיתקיים קשר בין אדם לחיה. קשר שיש בו נתינה של האדם וקבלה שמתגשמת מתוך הנתינה. את הרכות, האמפטיה והחמלה שהקשר מביא איתה אי אפשר לכמת. חוויה מכומתת היא חוויה מקומטת.
 

אלישע היה חתול פרוע ודעתני ולא פעם נשך ואף שרט ידיים שנשלחו ללטפו. אבל לעולם לא את הידיים שלי ולא את רפאל, בני, שהיה נשכב עליו לא פעם ולש את בטנו הפרוותית. כאילו הבין היצור הכתום שזהו בני ונהג בו בעדינות רבה. השניים היו בלתי נפרדים ומאז לא נפרדו דרכנו. כמעט.

בן חמש עשרה היה במותו והשאיר אחריו חלל עצום וכתום כאותם מכנסיים כתומים של אימי המנוחה.

7.

משאלה בבקבוק

״רפאל שואל״ ואני? שועלה. תלוי כמובן את מי שואלים. ב-2013 כתבתי את הטיוטה הראשונה של הסיפור. הטקסט היה גולמי ורק יכולתי לדמיין שיום יבוא וייצא לאור.

באותה שנה איירתי את הספר "או ומור עולים לכיתה א'" מאת גלילה רון פדר. בגב הספר ציירתי ערימת ספרים ועל הספר העליון כתבתי "רפאל שואל". כמו משאלה בבקבוק בלב ים.

8.

מוסר השכל

התלבטתי רבות על משחקי הלשון בסיפור. שאלתי את עצמי - הפעם זה לא רפאל, אלא האימא ששואלת - האם אלו מתוחכמים מדי ועלולים להפריע לרצף הקראת הסיפור ולאלץ את ההורה להתעכב ולהסביר?

ואז מיד עלתה בי עוד שאלה - למה בעצם לא להתעכב רגע?
לאן אנחנו כל כך ממהרים ברצף החיים שאין לנו זמן לקיים דיון קצר עם ילדנו האהוב ולהסביר לו את הקריצה שבמשחק המילים? ואפילו לא שם לב הילד ומשחק המילים עבר מעליו אבל חייך את ההורה בלבד, לא דיינו? ילדים לא צריכים שיאכילו אותם בכפית. לא מעל גיל שנתיים ככל שידוע לי.

 

ובכלל, המשכתי לתהות ביני לביני - האם סיפור חייב במוסר השכל?
האם אין איכות וערך לדבר עצמו, לזמן המשותף שמעבירים יחד בקריאת הסיפור? בהתבוננות בציורים, בביחד ולשם הביחד, בצחוק לשם שחרור והנאה?

 

מוסר ההשכל של הספר אם כן, הוא שלא חייבים מוסר השכל.
לפעמים הדרך אל הסיפור היא הסיפור עצמו.

10.

חלום בן 32 עמודים

מה מרגיש ילד כשהוא אוחז בידו ספר אשר כתבה לו אימו? האם יודע הוא שהינו האחד והמיוחד? האם אהבתי משתקפת אליו מבין הדפים המצויירים? אני מאוד מקווה.

ביום הורים האחרון ציינה בפני המחנכת של רפאל שהוא לפעמים חולם בכיתה. ואני חשבתי לעצמי שאני מקווה שלא רק בכיתה הוא חולם, כי רק מי שמצליח לחלום יעז אחר כך להגשים את החלומות שלו.

בתמונה ילד מופלא ונבוך בשם רפאל, עושה עצמו קורא בספר "רפאל שואל".

12.

כמעט סוף

תראו מה זה - חלום שחלמתי בהקיץ, בסתיו השיר אותיות,
אט-אט נבט לו בימי החורף, הצמיח ניצנים באביב והתגשם בקיץ.


אם יש ארבע עונות בשנה, אז כמה אונות מעבר יש במוח?

כבר כמה שנים שהסיפור התהפך במגירות ליבי ובמחשכי נפשי עד שהרגשתי שזהו - הגיע שעתו לצאת אל האור.
אפילו שהסיפור עצמו מתרחש כשכבר חושך, בלילה לפני השינה.

 

את הספר ניתן לרכוש בחנויות הספרים, אבל כיוון שאת הוצאתו
מימנתי מכיסי, אשמח כמובן אם תבחרו לרכוש אותו דרכי.
לכן בתחתית העמוד מיקמתי כפתור ורדרד ומפתה ואם תלחצו עליו
תגיעו ישר לחנות שלי, דרכה ניתן לרכוש עותק מהספר
ובהמשך גם פריטים נוספים.

1.

רפאל

כשרפאל היה בבטן שלי חשבתי לקרוא לו "נמר". אבא שלו לא הסכים ויש יאמרו שבצדק, אבל אני לא מצאתי פגם בשם של חיה כה מפוארת ומרשימה וסברתי שהשם שייך למשפחת השמות: אייל/ה, יעל, דוב, זאב, לביא וכו'.

לימים הכל הסתדר לטובה. גם כי "רפאל" הוא שם נפלא וגם כי כמה חודשים לאחר שנולד היה ברור שהוא בכלל דביבון (!)

בסטוריבורד הראשון התלבטתי אם לצייר את דמות הילד כדביבון, או אולי להוסיף לו כובע עם זנב. לבסוף החלטתי לצייר על חולצתו פרצוף של דביבון שמזדהה על מזג רוחה של הדמות.

הרעיון לשחף הוורוד - נולד מתוך התמונה המצורפת.

3.

מכנסיים כתומים

אני יכולה לומר שהבחירה לצייר את המכנסיים הכתומים של האמא בסיפור היתה אקראית, אבל זה לא יהיה מדוייק. ממש כמו כל בחירה אחרת בחיי, בחיי.

כמה ימים לאחר שציירתי אותן נזכרתי שגם לאימי היה זוג מכנסיים כתום שהיתה מרבה ללבוש בילדותי. בכלל, היה צבע זה אהוב עליה במיוחד אפילו שלדעתי פחות הלם אותה מצבעים אחרים, אבל היא היתה נחושה לבחור בגדים לפי הצבעים והדוגמאות שהיא אוהבת ולא לפי הגזרה, או גזרות אופנה.

אחרי הכל גם היא היתה חתרנית ופרועה בדרכה וגם היא היתה גבוהה, מגושמת, מצחיקה וחיננית ביותר וגם אותה אני חומלת היום וסולחת לה הרבה יותר מאשר פעם. זה טוב, אבל גם קצת עצוב, כי היא כבר אינה וזה בסדר, שכן החיים נפלאים ואיומים לפעמים באותה המידה ולא בהכרח בסדר הזה.

 

תמיד מפתיע אותי כיצד הדברים מתחברים בדרכים עלומות.
ואולי הגיע העת להפסיק להיות מופתעת, שהרי הדברים היו ועודם מחוברים ואינם נפרדים? איני יודעת, אך אמשיך להרהר בדבר!

5.

ציפור לילה סגולה

ציפור כזו עוד לא ראיתי, אבל כמעט בכל בוקר אנחנו שומעים קריאה של עוף לילה מסתורי. בחיפה יש המון ציפורים. אולי זה השקט שעוטף את השכונה שלי שמאפשר לקולן להשמע.

כל כך שקט פה שלפעמים אני מתעוררת בבוקר לציוץ הציפורים. כל כך שקט שכשעברתי לכאן הייתי נבהלת לשמע רחשים בחצר הבית והופתעתי לגלות שלא מדובר בצעדי באדם כי אם בשחרורים! ואלו מקפצים בחציפות על העלים היבשים. שקט עד כי ניתן לשמוע חרחור חזירי בר ורשרוש דורבנים בין השיחים, אבל אלו לא נכנסו אל הספר הזה.

6.

סיפור לפני השינה

ולמה בעצם הסיפור מתרחש לפני השינה?
כי זה זמן מיוחד בשבילי. אחרי כל ה"צריך" שמביא איתו הבוקר ועד לרוטינת הערב המייגעת - ארוחת ערב, מקלחות וצחצוח שיניים פתאום יש לימבו של "אפשר". בו ניתן לנוח ולשתף מחשבות ברוגע, לקרוא מילים יפות ולשטוף את העיניים בציורים.

 

רפאל היה בן שלוש בזמן שבו נכתב הסיפור. גידלתי אותו לבדי והוא היה כל עולמי. שזה אומר השרדות ועייפות רבה. וכדי לצלוח את התלאות הרגשתי שהייתי כמו צריכה להמציא את עצמי מחדש בכל יום ולדלות מתוכי חיוכים, שמחה וכוח בשביל שנינו. פחדתי שיחסר לו, שיחסר לי. הייתי נחושה להגן עליו ועלי בעזרת שריון צחוק וקסדת הומור.
 

כי לפעמים בסוף היום אני מרגישה - ואני בטוחה שאיני היחידה - שאני רק רוצה שהיום ייגמר ושכולם כבר ישכבו במיטה כדי שאוכל שוב לפגוש את עצמי. התחושה מובנת לי, אבל מחריד אותי הרצון "להעביר" את רוטינת הערב ואולי בכלל את כל שנות הילדות עד לבגרות? את כל החיים האלה שיש בהם כל כך הרבה פרטים ויופי שאפשר וכדאי להתעכב עליהם. כאילו מחכה לי איזה דבר מה בעתיד - איזה פרס גדול כשאסיים לחצות את כל תלעות ההווה ותולעי העבר.

אז תודה רבה, אני מסרבת לקבל את הפרס ומתעקשת להתעכב בדרך לגן ולבית הספר על פרחים ועצים וחתולים ומחשבות.
שהרי מישהי גדולה ומישהו קטן יכולים לגלות עולם ומלואו אם יעצרו רגע ויתעכבו להרים חיוך שנשר מעץ.

9.

העתק שמש

כפי שניתן לראות אני אוחזת בהעתק השמש של הספר. הידד! יצא די דומה, לא? (העתק שמש הוא הדפסת ניסיון של עותק אחד לאישור המשך הדפסה)
 

שיתפתי את רפאל בתהליך היצירה של הספר - בהתלבטויות שלי, בחששות ובעיקר בהתרגשות הגדולה שאוחזת בי. הוא גם היה נרגש וכבר סיפר בגאווה למחנכת שלו ולחבריו לכיתה.

היו לו הרבה שאלות ואני ניסיתי לענות עליהן. אחת מהן היתה: האם אחרי שסיימתי לצייר את הספר הראשון אצטרך לצייר גם את שאר העותקים?
היתה זאת ללא ספק אחת הפעמים בהם נהניתי לומר "לא"

11.

מכירה מוקדמת

את הסימניות המשמחות האלה חילקתי במתנה לכל מי שרכש ממני את הספר במכירה המוקדמת ב"מיני קמפיין" שערכתי בדף שלי בפייסבוק.

מי שתמך בי, כמו האמין בי. כלומר שיש לי קהל מאמינים ומכאן שאני גורו! קנגורו, כמובן :)

 

תודה שהקדשתם זמן וקראתם אותי!

אם הגעתם לכאן זה אומר שקראתם את כל היומן שלי מתחילתו ועד סופו! זה מעיד עליכם שאתם אנשים סקרניים ויסודיים וכל הכבוד לכם.
או שישר גללתם למטה...? כך או כך תודה רבה על הזמן שהקדשתם עבורי, זה כלל לא מובן מאליו.


וכאן אני מזמינה אתכם לתמוך בי ולקנות ממני ישירות את הספר רפאל שואל.
כרגע הרכישה באתר מתבצעת דרך פייפל. אם אין לכם חשבון, או שאולי אתם מאותגרים טכנולוגית והדבר מרתיע אתכם (כמוני, תנו כיף!) אז כתבו לי ונפתור יחד את כל הבעיות. או את חלקן. או לפחות את זו הספציפית :)

תודה!